ביקורת סרט: ברייטברן – גימיק טוב לסרט משעמם

מה אם סופרמן היה הנבל? זאת לא שאלה חדשה. היא נשאלה כבר אינספור פעמים בקומיקסים, סרטים ואפילו משחקים. רק לאחרונה ראינו סופרמן רצחני במשחקי Injustice, ראינו את כוונותיו הטובות מוטלות בספק ב” באטמן נגד סופרמן “, וב” ליגת הצדק ” אחת הסצנות הבודדות שהיו טובות, הייתה זו בה סופרמן חזר לחיים וכמעט חיסל את כל ליגת הצדק לבדו. סופרמן הכל יכול הוא נבל נפלא, במיוחד כשזוכרים כמה טוב לב ואהבה לבריות יש בו. אבל מה אם לא היה לו?
מה אם קלארק קנט, הילד השגדל בעיירה הפיצית סמולוויל, לא היה גדל על אותם הערכים? מה אם הוא לא היה סופג אותם פשוט? מה אם הוא לא היה מתחבר לאנושות בשום צורה? מה היה עושה נער מתבגר, שמרגיש שהוא חריג, כשיש לו כוחות על ויכולת להגיב מיד ובצורה קיצונית לכל מי שפוגע בו ומעליב אותו? שניים מהבנים למשפחת גאן (Gunn), בראיין (Brian) ומארק (Mark), כתבו על זה תסריט. ג’יימס גאן (James Gunn), במאי ותסריטאי “שומרי הגלקסיה”, הפיק להם את הסרט. “ברייטרבן” (Brightburn) שמו.
העלילה
בשנת 2006 נפל עצם בלתי מזוהה ליד העיירה ברייטברן (Brightburn). בני הזוג בראייר, אותם משחקים אליזבת’ בנקס (Elizabeth Banks) ו דייוויד דנמן (David Denman), מגלים בתוכו תינוק. זוהי מתנה משמים, במובן המילולי ביותר – הבראיירים לא מצליחים להביא ילדים לעולם, וכבר שנים מתפללים לישועה. היא מגיעה בדמות ברנדון הקטן, חבר מכוכב אחר שעונה לכל תפילותיהם.
השנה היא 2018, וברנדון בן 12 עכשיו. הוא ילד חמוד, נחמד, נעים מאוד לבריות, חכם בצורה יוצאת דופן – בן שכל אמא חולמת עליו. הוא מגולם על ידי ג’קסון א. דאן (Jackson A. Dunn) המוכשר ביותר. ברנדון הוא כבר לא ילד קטן – הוא מתחיל להתבגר, וכמו כל נער מתבגר הוא חווה שינויים. אלא שהשינויים שלו מתבטאים בצורה שונה לגמרי כשהוא מתחיל לפתח דחפים רצחניים, ואת היכולות לפעול לפיהם ללא מעצורים וללא חשש מעונש.

לא עובד בלי סופרמן
“ברייטברן” הוא גרסת אימה לסופרמן. אם נדייק ממש, אז ל”סמולוויל” – הסדרה על סופרמן הצעיר. זה ברור וזה לא סוד. הגאנים יכלו, לכאורה, לכתוב אותו כסרט עצמאי לחלוטין, שלא מחייב שום ידע קודם, אבל הם בחרו שלא לעשות את זה. וזאת כנראה החלטה סבירה.
זה לא שאתם חייבים לצפות ב”סמולוויל” או באחד מסרטי “סופרמן” האחרונים כדי להבין מה קורה ב”ברייטברן”. בכלל לא. אבל אם אתם לא יודעים שום דבר על קאל אל/קלארק קנט/סופרמן, יהיו אלמנטים בברייטברן שתפספסו, ויהיו חלקים בסרט שלא תבינו בכלל. זה קצת חבל, אבל מצד שני – מי לא יודע מי זה סופרמן?
הקצב של הסרט, הצורה בה הסיפור נפתח, האופן בו אנחנו מגלים על המקור של ברנדון ועל הכוחות שלו, כל אלה פועלים בצורה בה עדיף לכם להכיר את זה מראש. וככל שאתם יותר בקיאים בסיפור המקור של סופרמן, ככה “ברייטברן” נהייה יותר קריא ומעניין. וכאן גם טמונה החולשה העיקרית של הסרט – מעבר למחשבה “מה אם סופרמן, אבל ילד רצחני?” הסרט לא עושה שום דבר מעניין.
ברייטברן (תמונה באדיבות פורום פילם)
ממוצע לאורך כל הדרך
יש ל”ברייטברן” כמה קריאות מעניינות. קשה לומר אם הן מכוונות או לא, אבל בהחלט רואים את הפוטנציאל של הסיפור להתפתח אליהן. ראשית, בניגוד לטריילרים שמציגים את ברנדון כמפלצת, ברנדון מוצג בסרט כילד מקסים ממש. זאת כבר התחלה טובה – כי אנחנו יודעים שהוא הולך להתפלץ, ואנחנו רוצים לראות את התהליך. לצערינו התהליך לא מספק בכלל. נדמה תחילה שאולי ברנדון מושפע מכוחות חיצוניים כלשהם שהופכים אותו למרושע, אבל בהמשך אנחנו מקבלים דווקא את הרושם שאולי הוא עצמו מעוניין ברציחות המזוויעות שהוא מבצע.
וכאן גם מורגש פספוס סיפורי נוסף. כל סרטי האימה הטובים, ללא יוצא מן הכלל, הם אלגוריות – הם עוסקים בנושאים יומיומיים שמפחידים אותנו, ונותנים להם פנים מפלצתיות. ילד חמוד ומתוק שמחליט לרצוח אנשים זו תופעה נפוצה יחסית בארצות הברית, לצערינו. אם הסרט היה נועז יותר, וגם מתוחכם יותר, אפשר היה לפתח אותו לשם.
במקום זה אנחנו רואים את הילד חווה ביריונות, ולא ביריונות קיצונית בכלל ביחס למה שאנחנו רואים לעתים קרובות במדיה אמריקאית, והתגובה שלו היא לעבור מאי נעימות קלה ישירות לרצח ברוטלי – רצח שהוא מאוד נהנה ממנו גם, כמו חתול שמשתעשע עם הציד שלו. שוב – האם זה כוח חיצוני שגורם לו לנהוג ככה, או שברנדון עצמו נשבר? זה פשוט לא ברור.
“ברייטברן” הוא פשוט סרט אימה בינוני. ההבהלות שלו סתמיות, הרציחות שלו, רובן, לא ממש מעניינות, והעלילה שלו מתפרקת. הגאנים לקחו את סיפור המקור של סופרמן, פירקו אותו, צבעו חלק מהחלקים מחדש ואז הדביקו הכל שוב ביחד – וההדבקה פשוט לא מחזיקה כמו שצריך. חסר מידע, חסר היגיון, ורע מכל – חסר עניין. וזה באמת מה שהכי פוגע בסרט שיכל להיות מעולה, ונתקע בשאלה הבסיסית של “מה אם סופרמן, אבל מפלצת”. מה אם, באמת? חבל שלא ראינו.
ברייטברן (תמונה באדיבות פורום פילם)
בשורה התחתונה
“ברייטברן” מציג רעיונות מעניינים, ומאכזב בהגשה שלהם. הוא עונה על רוב השאלות שעולות בתוך הסרט, אבל מתעלם מהמטא-נרטיב. כל השאלות שנשאלות סביבו לא נענות, וזאת בעיה – כי בעולם שלנו סופרמן הוא עניין גדול מאוד, ואי אפשר סתם להתעלם מזה שרוב הקהל כבר יודע מי זה סופרמן, כבר מכיר את הסיפור שלו, ולא באמת מעוניין לראות שוב את אותו הסיפור בטונים קצת שונים.
הייתה פה הזדמנות פז לעשות שינוי פרספקטיבה מרתק. לקחת את שאלת ה”מה אם?” למקומות ממש מעניינים ונועזים. לא קיבלנו שום דבר מזה ב”ברייטברן”. הסרט קצרצר בסטנדרטים עכשויים, שעה וחצי אורכו, כך שאם אתם חושבים שבא לכם לראות את סופרמן הילד רוצח אנשים – לכו על זה. אבל אין סיבה לרוץ, כי את כל מחשבות ה”מה אם?” המעניינות באמת אתם תוכלו לפתור כבר בעצמכם. או שלא. אבל הגאנים לא יעזרו לכם עם זה, וזה בטוח.

המשך לכתבה המלאה