ביקורת סדרה: משחקי הכס, עונה 8 פרק 1 – סוף סוף אתה יודע משהו, ג’ון שלג

לאחר הבטחות אין ספור מפי גברים חמורי סבר וכבדי גבות, החורף הגיע לשבע הממלכות. מאז עברו עוד שני חורפים שלמים בעולמינו החי והאמיתי, והנה, מיד עם סוף החורף האחרון, חוזרת “ משחקי הכס ” (Game of Thrones) להכביד את לבבותינו בעונתה השמינית והאחרונה.
קריאה נוספת: איפה ומתי תוכלו לראות את עונה 8 של משחקי הכס
אפילו החורף, שכבר הלך לכאורה, חוזר השבוע לגיחונת אחרונה כדי להזדהות עם הכפור המוחשי שבוקע מתוך מסכינו הביתיים. וכמו תמיד, כש”משחקי הכס” חוזרת למסך, יש הרבה מאוד על מה לדבר – אז כדאי שניגש למלאכה!
מכאן יתחילו ספוילרים לפרק הראשון של העונה – ראו הוזהרתם!
הפוליטי כרקע לאישי
“משחקי הכס”, כידוע, מבוססת על סדרת הספרים “שיר של אש ושל קרח” של ג’ורג’ ר. ר. מרטין (George R. R. Martin). ספריו של מרטין, כמו גם הסדרה, ברובה, הצליחו לאזן בין שני דברים מאוד גדולים: פוליטיקה מורכבת מאוד מצד אחד, בה ממלכות וארצות רבות פועלות זו מול זו בשיטות שלא יביישו את גדולי התככנים מימי הביניים; ודמויות גדולות מהחיים מצד שני, כאלה שהתחילו כדמויות פנטזיה קלאסיות, הורדו במהרה לסטטוס אנושי פשוט והחלו לטפס משם חזרה לתפקידים אפיים.
“משחקי הכס” הגיעה בהדרגה חזרה לנקודה בה מתקיימים רוב סיפורי הפנטזיה – מצב בו בני אדם בודדים יכולים לשנות את גורלם של מאות אלפים ואף מיליונים. וזה מה שחשוב לסדרת הטלוויזיה. אנחנו לא צופים בסדרה כי אנחנו רוצים לדעת אם וולנטיס תשחרר את עבדיה, או מה חושבים פשוטי העם באיי הברזל על שבע הממלכות. אנחנו צופים ב”משחקי הכס” בשביל הדרמות האישיות ובשביל הדרקונים. לכן הרקע הפוליטי משלם מחיר כבד, ובשביל חלק מהצופים הוא עשוי להיות כבד מדי – אבל הוא מחיר מוצדק.
ניזכר לדוגמה בישיבה בווינטרפל. היא הסתיימה בצורה קצת מגושמת – אחרי ויכוח קטן אך טעון בין סאנסה לדאינריז, פשוט חתכנו מהשיבה לסצנה הבאה. זה מקום לא טוב לעזוב סצנה כזאת. אבל כשחושבים על זה, מה היינו אמורים לקבל מהסצנה? אנחנו יודעים שהלורדים שנשבעו אמונים לג’ון בתור המלך בצפון, שהם הלורדים של הצפון ושל בקעת ארין בצפון-מזרח, לא מרוצים בכלל מכך שמלכם כרע ברך למלכה דרומית, ועוד מלכה שהיא טארגאריין.
אנחנו יודעים שסאנסה ודאינריז לא מסתדרות; ואנחנו יודעים שבני אומבר, שמונהגים על ידי נער צעיר, מתקשים בפינוי מצודתם – וזה יהיה חשוב בהמשך. קיבלנו את כל מה שהיינו צריכים בשביל להבין את הדמויות, אין צורך שהכותבים ישברו את הראש על פרטים לוגיסטים של המלחמה. כן, מרטין היה מתמקד בזה – אבל מרטין כותב ספר, וזו סדרה, סדרה שהגיבורים שלה חשובים בהרבה מהמספר המדויק של הסוסים, אותם הדרקונים של דאינריז יטרפו מהצבא של ג’ון וסאנסה.
סאם טרלי ודאינריז טארגריין מתוך משחקי הכס, עונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)
עוד ראוי לציין את סאם טארלי, שקיבל חדשות קשות מאוד מדאינריז. את אביו סאם תמיד שנא, ובכל זאת לא היה נעים לשמוע שדרקון שרף אותו. על מות אחיו סאם עשוי לא לסלוח – ואנחנו נראה איך זה יתבטא בהמשך. נחמד לחשוב שאולי סאם עצמו יהיה הלורד של ביתו בעתיד, אם ירצה ואם ישוחרר מתפקידו במשמר הלילה – תרחיש אפשרי לחלוטין.
המהירות שבה סאם סיפר לג’ון שהוא למעשה היורש החוקי לבית טארגאריין הייתה מרעננת, וטוב שזה לא נגרר לאורך העונה. מה שעשוי להיגרר היא ההחלטה של ג’ון לספר לדאינריז, אך כולי תקווה שזה יקרה כבר בפרק הבא – ומעניין יהיה לראות איך הם יתמודדו עם ההבנה בדיעבד שהם עוסקים בגילוי עריות.
ואם בגילוי עריות עסקינן, החלק החלש ביותר בפרק היה הריקוד המגושם בין יורון גרייג’וי לסרסיי לאניסטר. המפגש המוזר בו הוא התעקש שמגיע לו לשכב איתה, היא התעקשה שהוא לא הרוויח את זה, וסצנות ספורות לאחר מכן אנחנו רואים שהם שכבו. זה מוזר כי זה מוצג בצורה כה סתמית, לאחר שנעשה מזה עניין גדול ולאחר שיורון הבהיר שלשכב עם המלכה זו מטרת העל שלו. מה יחזיק אותו עכשיו בצד של סרסיי? הרצון שהיא תלד לו ילד? קשה לומר – יוצרי הסדרה כתבו אותו רע מלכתחילה, והוא נותר דמות לא קוהרנטית ולא מעניינת בשום צורה.
יורון גרייג’וי מתוך משחקי הכס, עונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)
הבעיה העיקרית פה היא בעצם שמדובר בשתי דמויות לא סימפטיות. את סרסיי ניסינו לאהוב כמה פעמים, אבל זה אף פעם לא עבד, ואת יורון אי אפשר היה לאהוב באף שלב. לא אכפת לנו בכלל מה הם יעשו אחד עם השניה. כדמות, כאישה, כמישהי עם סיפור משלה, סרסיי לא מעניינת אפילו לא מעט. אבל היא מלכה חזקה והפכפכה. היא מעניינת בצורה שבה היא משפיעה על סביבתה, ובמקרה הזה ספציפית על סר ברון.
הדילמה של סר ברון
קשה להאמין שברון, שכיר חרב פשוט שקודם לתואר של אביר, נמצא איתנו מהתחלה ועוד לא מת. גדולים ממנו אבדו את ראשיהם, יחד עם איברים נוספים, והוא מצליח איכשהו לצאת יבש ממים. הוא אפילו זכה לפצוע דרקון, דבר שאף אחד אחר לא עשה מלבד מלך הלילה. הוא לא טיפוס סימפטי, אבל הוא ללא ספק אחד מחביבי הקהל. כמו כן, הוא חביב מאוד על האחים הגברים לבית לאניסטר, שאת שניהם גם הקהל אוהב ואף מעריץ.
לברון אין חברים, כי הוא לא חבר של אף אחד. הוא מתעקש על זה שוב ושוב כשהוא רוצה להזכיר לג’יימי, לטיריון ולצופים שהוא לא יסכן את חייו ואת שלומו בשביל אנשים אחרים, בטח ובטח כשמדובר בבני לורדים. הוא שרד הרי בזכות זה. גם כשהוא הציל את ג’יימי מאש דרקונים, הוא הבהיר שהוא עשה זאת כי בלי ג’יימי הוא לא יקבל טירה אף פעם. כעת ברון קיבל מסרסיי משימה מאוד לא פשוטה – לוודא שגם ג’יימי וגם טיריון לא ישרדו את המסע הצפוני שלהם.
זו משימה לא פשוטה בשבילנו קודם כל – אנחנו הרי אוהבים מאוד את הגברים לבית לאניסטר. אבל זו כנראה גם משימה לא פשוטה לברון – על פניו ניכר שהוא לא רוצה לעשות את זה. הוא יכול לספר עד מחר שאין לו חברים, אבל ג’יימי וטיריון הם הדבר הכי קרוב לחברים שאי פעם היה לו. מצד שני, הוא אדם שיעשה הכל כדי לשרוד, וכמעט הכל כדי לקבל את הטירה שהובטחה לו. להמרות את פיה של סרסיי זה מתכון בטוח למוות מייסר, ומנגד הפרס שהוא יקבל ממנה על הרצח יהיה גדול מכל מה שהוא חלם עליו. אין ספק שסרסיי היא אשפית גם עם המקל, וגם עם הגזר.
בסצנה קצרצרה אחת ברון הפך לאחת הדמויות המעניינות ביותר לעונה הזאת, וכדאי לעקוב טוב טוב אחרי כל מה שהוא עושה – כי שום דבר מזה כרגע לא הולך להיות צפוי. קשה לי להאמין שברון יהרוג את שניהם, למרות שגם זה אפשרי, אבל הוא בהחלט עשוי לחסל את אחד הלאניסטרים, בדיוק כמו שהוא מסוגל גם להציל את חייהם. נחכה ונראה – הזמן של התככים הפוליטיים האלה קצוב הרי גם ככה.
הלילה אפל ומלא זוועות
סוף הפרק, או לפחות הסצנה המשמעותית של סוף הפרק, נחוצה מאוד כדי להזכיר לנו למה בעצם התאספנו. קבוצת פליטים קטנה מהחומה, שמורכבת ברובה מאנשים אותם אנחנו אוהבים, ביניהם תורמונד, בריק דונדריון ואד טולט, מנסים להגיע לווינטרפל. הם רוצים להגיע לפני מלך הלילה, שצועד דרומה במהירות עם צבא האל-מתים שלו, הכולל גם דרקון אחד כבר בין השאר. בזמן שבדרום מלכים עדיין זוממים ומתחשבנים זה עם זה, המוות הקפוא כבר דופק בדלת של החיים.
לורד אומבר הילד כבר לא יגדל להיות לורד מכובד. הוא נמצא מת בסצנה שלקוחה ישירות מתוך סרט אימה מחריד, וחוזר לאל-חיים כמו כל אדם אחר שנרצח על ידי המהלכים הלבנים. בית אומבר, אחד מבעלי הברית הותיקים ביותר של בית סטארק, נפל. כוח החיים קטן, כוח המתים גדל, וגיבורינו מהחומה מנסים לשרוד כדי לחבור לקרב, ואולי גם להזהיר מהמצב הנוראי. האזהרה נראית מיותרת, כיוון שבווינטרפל כולם יודעים מה קורה בצפון, אבל הם לא ראו בעיניהם כמה באמת נורא המצב.
נפגוש אותם שוב בפרק הבא, חיים ועייפים ומבועתים מצבא המתים שנושף בעורפם. בזמן שג’יימי יצטרך להבין איך הוא מתמודד עם בראן, הנער שהיה פעם ילד אותו ג’יימי זרק למותו מהחלון, בראן רואה הנסתרות ששוב זוכר כל רגע מהלילה הנורא, שאר אנשי ווינטרפל יצטרכו להתמקד בפלישת המתים הקרבה ובאה.

המשך לכתבה המלאה